ע"א 1386/05

תקציר

מדובר בסכסוך משפטי שיזמו בשנת 1989 דיירי בניין בתל אביב נגד חברות בנייה בגין ליקויי בנייה. הבעיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה ליקויים בחלקו החיצוני של הבניין, מה שגרר שורה של הודעות צד שלישי לאורך השנים בשל חששות לאחריות משותפת. בתחילה הוצאה המערערת, סיבוס רימון מבנים ותעשיות פיתוח בע"מ, מההליך לאחר שהגיעה להסכמה עם חלק מהמשיבים, אך בהמשך הוחזרה לאחר שהמומחים ייחסו להם 80% מהאשמה לליקויים. לאחר מכן ננקטו תביעות שיפוי נגד גורמים אחרים, לרבות מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ, שנדחו מחמת התיישנות. עיקר הוויכוח המשפטי נסב סביב תקופת ההתיישנות הנוגעת לתביעות שיפוי. עיקרו היה הקביעה מתי תתחיל תקופת ההתיישנות - האם היא מתחילה בהודעת צד ג' הראשון בשנת 1995 או מתי ניתן פסק דין נגד המערערת, כפי שטענה המערערת. בהתייחסו למקרים קודמים ולתקדימים משפטיים, בית המשפט תמך בדרך כלל בדעה כי תביעות שיפוי מתחילות כאשר ניתן פסק דין המטיל תשלום, ולא כאשר נגרם נזק. לפיכך, התיק יחזור לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף, שכן בית המשפט מצא את סיום התביעה מוקדם מדי בהתחשב בכך שלא ניתן פסק דין כזה. ההחלטה הדגישה עיקרון משפטי עקבי לפיו תביעות נזיקין שונות מתביעות שיפוי, כאשר הספירה לאחור של האחרונה מתחילה בחובות תשלום, מה שמבטיח הגינות ומעשיות בפתרון סכסוכים כאלה.