ערר 5350/01

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעורים של מספר בעלי נכסים בנוגע להרחבת נתב"ג והשפעתה הפוטנציאלית על שווי נכסיהם. התיק הממושך, שכלל שימועים רבים וחוות דעת מומחים, נסב סביב אמונתם של התובעים כי הרחבת שדה התעופה תגדיל את מספר המטוסים וכתוצאה מכך את רמות הרעש, ובכך תפחית את ערך נכסיהם. בית המשפט העליון, בפרשת טואיטו, קבע בעבר את קיבולת הנוסעים על 7 מיליון בשנה ולאחר מכן על 16 מיליון, וקבע כי רק נכסים החשופים לרעש מעל סף מסוים (LDn 60) וכאלה שערכם ירד ביותר מ-5% זכאים לפיצוי. הערעורים כוונו בעיקר לערער על פסק דין זה ולבקש בחינה נוספת של השפעת הרעש. בית המשפט מינה מומחה, פרופ' סטיליאן גלברג, ראש האגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, להערכת רמות הרעש לפי סולם LDN. למרות דו"ח המומחה, שאישר כי לא חלה עלייה משמעותית בחשיפה לרעש מעל הסף המוסכם, המשיכו התובעים להביע מורת רוח וניסו לפסול את חוות דעתו של המומחה, בטענה לניגוד עניינים. הוועדה דחתה טענות אלה והדגישה כי המינוי נעשה בהסכמת שני הצדדים וכי תפקידו של המומחה הוא טכני בלבד. כמו כן, הוועדה ציינה כי התובעים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם בדבר הליך פגום או ירידת ערך הנכס. במקום זאת, הם העלו טענות לא מבוססות וניסו לערער את שמו הטוב של המומחה. הוועדה הגיעה למסקנה כי אין סיבה להאמין שהמומחה היה מוטה וכי יש לקבל את ממצאיו, התואמים את פסיקות בית המשפט העליון. מאחר שהתובעים לא סיפקו מפות מדידה או ראיות נוספות לתמיכה בטענותיהם למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן, הערעורים נדחו. ההחלטה, שהתקבלה ביום 7.3.2021, אישרה את פסקי הדין הקודמים ואישרה כי הרחבת נתב"ג לא תביא לפיצוי כלשהו הקשור לרעש עבור המערערים.