ע"ח 24524-09-24

תקציר

הערעור מתייחס לתפיסת המשאיות וכלי הרכב הכבדים של המשיב על ידי המערערת בשל חשדות לעבירות סביבתיות. על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לשחרר שמונה מתוך עשרת כלי הרכב שנתפסו ללא תנאים הוגש ערעור בטענה שהיא בלתי סבירה ובלתי מידתית. ערכאת הערעור נעתרה לכך, וקבעה כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי בוצעה הפקדה במזומן בסך 400,000 ₪, כאשר בפועל הופקדה רק מחצית מסכום זה. בית המשפט עמד גם על הדרישות והתכליות של תפיסה לפי פקודת סדר הדין הפלילי ועל הפוטנציאל לחילוט רכביו של המשיב. נפסק כי עוצמת הראיות לכאורה עשויה להשפיע על גובה הפיקדון הנדרש לשחרור כלי הרכב. אמנם אין כלל קבוע לגבי שיעור הפיקדון, אך פסיקה קודמת קבעה טווח של שיעורים סבירים, לעתים סביב 30% משווי הרכוש שנתפס. עם זאת, העובדות הספציפיות של כל מקרה עשויות להצדיק סטייה מעוגן זה. במקרה זה, שיעור של 20% נחשב סביר, במיוחד לאור שיתוף הפעולה של המשיב והיעדר רקורד בתחום זה. בית המשפט הורה על המשך התנאים שנקבעו בהחלטה קודמת למשך שלושה חודשים, והותיר אפשרות לבדיקה מוקדמת אם יתרת ההפקדה בסך 200 אלף שקל תתבצע לפני מועד זה. ההחלטה הדגישה את חוסר ההתאמה שבשחרור כלי רכב ללא תנאים כאשר שיעור הפיקדון הנוכחי עומד על 10% בלבד, והורתה לערכאה הנמוכה יותר לשקול מחדש את החלטתה.