ת"א 47021-12-12

תקציר

השופט דחה את בקשת המשיב לדחות את התביעה שהוגשה נגדם. המשיב טען כי יש לדחות את התביעה מחמת איחור מופרז בהגשת הבקשה ואי צירוף תצהיר, אשר שניהם לא מצאו עילות מספיקות לדחייה. הנימוק העיקרי לדחייה היה שאין עילת תביעה, שגם השופטת חלקה עליה. השופט ציין כי דחיית תביעה על הסף היא צעד חריג השמור למקרים מובהקים של היעדר סעד משפטי. במקרה זה, השופט מצא כי כתב התביעה של התובע חשף עילות תביעה אפשריות שעלולות להוביל לאחריות אישית של הנתבעים, והעובדות כפי שנטענו, אם יוכחו, עשויות לבסס אחריות אישית. השופטת הדגישה כי חוסר הפירוט בכתב התביעה ניתן לתיקון במהלך ההליך המקדמי ואינו מהווה עילה לדחייה. זאת ועוד, השופט קבע כי טענות הנתבע בדבר שיהוי והשתק שיפוטי היו מוקדמות מדי בשלב זה של ההליך. טענות אלה דורשות בירור עובדתי, שמוטב להתייחס אליו בעת הכרעה לגופו של עניין. השופט הבהיר כי הקביעה אם היה שיהוי בהגשה והאם גרם לנזק ראייתי תוכרע באופן ראוי יותר לאחר הצגת הראיות בבית המשפט. לבסוף ציינה השופטת כי הוצאות הבקשה יישקלו בעת ההכרעה לגופן של התביעות וכי המזכירות תעביר את ההחלטה לשני הצדדים. החלטה זו ניתנה ביום 16.6.2016, בהיעדרם של שני הצדדים.