ע"א 488/77

תקציר

המקרה סובב סביב ילדה צעירה, הצעירה מבין שישה אחים, שהושמה במוסד כתינוקת בשל חוסר יכולתם של הוריה לטפל בה. במשך ארבע שנים היא נותרה במידה רבה ללא קשר עם הוריה הטבעיים, שביקרו אותה רק באופן ספורדי ומעולם לא לקחו אותה הביתה. למרות שהמוסד יעץ להורים על הנזק ההתפתחותי שנגרם כתוצאה מהשהייה הממושכת של הילדה, הם סירבו להחזירה, מה שסיבך את סיכויי האימוץ שלה ככל שהתבגרה. בית המשפט היה צריך להחליט אם הילד צריך להישאר במוסד או להימסר לאימוץ. השופטים הדגישו כי טובת הילד נמצאת בראש סדר העדיפויות, במיוחד בשנים המעצבות שבהן ההתפתחות היא קריטית. השופט אלון טען נגד אימוץ ללא הסכמת ההורים אלא אם כן ניכרת נטישה, ואילו דעת הרוב סברה כי אי מילוי חובותיהם של ההורים מצדיק פעולה כזו, תוך הדגשת זכותו של הילד לטיפול נאות על פני קיום קשר הורי טבעי הנפגע מכורח הנסיבות. בית המשפט החליט לקיים את ההחלטה לאפשר את אימוץ הילדה, בהתאם לפעולות משרד הרווחה לזירוז הליך האימוץ, שכן סיכוייה להשתלב בהצלחה במשפחה מאמצת יפחתו עם הגיל. הערעור נדחה, מתוך הכרה בכך שחוסר המעורבות של ההורים מהווה הזנחה לפי חוק האימוץ, התש"ך-1960.