עמ"נ 19078-09-15

תקציר

פסק הדין דן בהיקף הביקורת השיפוטית בערעורים על החלטות ועדת הערר. במקרה זה קבעה הוועדה כי יש לסווג מכון יופי כ"שירות" ולא כ"מלאכה" לצורך ארנונה. בית המשפט מסכים עם החלטת הוועדה וקובע כי היא סבירה ומבוססת על פסיקה מבוססת המגדירה את הקריטריונים לסיווג עסקים. סיווג עסקים בצו הארנונה של עיריית תל אביב אינו נחשב לסיווג שיורי, וגם אם היה, עדיין היה צורך להוכיח את העסק המדובר כמתאים להגדרה הספציפית של "בית מלאכה". התקנות המגדירות סיווג עסקים אינן ממצות ואינן מזכירות מכוני יופי באופן ספציפי, ולכן יש לקבוע את הסיווג באמצעות פרשנות. המבחנים שמיישמת ועדת הערר להבחנה בין סיווג "מלאכה" לסיווג "שירות" מבוססים היטב בפסיקה ואינם מובילים לתוצאות מפלות. הם כוללים את מבחן הפרשנות המילונית, תכליתו של מבחן החוק ושיקולי אחידות פרשנית. החלטת ועדת הערר כי בסלון היופי של המערערת אין את הרכיב התעשייתי הדרוש לסיווג "מלאכה" היא סבירה. היא מבוססת על בדיקה עובדתית של השימוש בנכס, אשר מצאה כי העסק מספק שירות ואינו כרוך בייצור מוצר מוחשי. ההחלטה עולה בקנה אחד גם עם פסיקה קודמת שנוטה לסווג נותני שירותים מודרניים כ"שירותים" ולא כ"סדנאות". מבחן המטרה, הבוחן את התמריצים ואת דרישות המקום של סדנאות, אינו ישים במקרה זה. גם טענת המערערים כי עסקיהם מופלים לרעה בכך שהם מסווגים באופן שונה מבתי מלאכה אחרים אינה מתקבלת, שכן היא אינה בסמכותה של ועדת הערר, ויש להפנות אותה לעתירה מנהלית. זאת ועוד, דיון בטענות להפליה בפסק דין זה יפגע בזכויותיו הפרוצדורליות של המשיב ועלול לפגוע ביכולתו לערער על ההחלטה. סיכומו של דבר, הערר נדחה, החלטת ועדת הערר עומדת בעינה, ועל המערערת לכסות את הוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.