ע"פ 8721/15

תקציר

הערעור מתייחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר מצא כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש. לפיכך הופסקו ההליכים הפליליים נגדו, והוא אושפז לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש. הערעור מתמקד בשתי סוגיות עיקריות: האחת, מידת דיוקן של הראיות לכאורה למתן צו אשפוז, והשנייה, היקף סמכותו של בית המשפט לקבוע את תקופת האשפוז המרבית. המערער, אזרח רוסי, הואשם בשורה של עבירות אלימות ורכוש, לרבות רצח בכוונה תחילה של חברתו. הראיות הנסיבתיות שהציגה התביעה כללו את התנהגותו האלימה של המערער לפני הרצח ולאחריו, ראיות פורנזיות מזירת הפשע הקושרות אותו לרצח ופחדו של הקורבן מפני המערער. בית המשפט המחוזי מצא ראיות מספיקות לכאורה למרבית סעיפי האישום, אך ראה את הראיות לאישום הרצח כפחות חזקות. בית המשפט העליון, לאחר שבחן כל ראיה, הגיע למסקנה כי עוצמתן המצטברת של הראיות הנסיבתיות, יחד עם הממצאים הפורנזיים, יצרו תמונה ראייתית מבוססת. בכך אישר בית המשפט המחוזי את קיומן של ראיות לכאורה. באשר לסוגיה השנייה קבע בית המשפט העליון, כי גם אם היה נתון לו שיקול הדעת להפחית את תקופת האשפוז המרבית מתחת לתקופת המאסר המרבית, לא הצליח המערער להוכיח כל סיבה משכנעת לכך. לפיכך, הערעור נדחה במלואו, וצו האשפוז לתקופה מקסימלית של 25 שנים נשמר. השופט פוגלמן והשופט מינץ הסכימו עם ההחלטה.