רע"א 6339/97

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בין ראובן לשמעון, שבבעלותם דירות בבית משותף. ראובן בנה מבנים על הרכוש המשותף ללא הסכמתו של שמעון, מה שגרם לשמעון לבקש צו הריסה. ראובן הציע לפצות את שמעון על הנזקים, אך שמעון ביקש להסיר את הבנייה הבלתי מורשית. השאלה העיקרית היא האם שמעון זכאי לצו הריסה. בית המשפט דן במסגרת הנורמטיבית ומגיע למסקנה כי הזכות לדרוש את פינוי המבנה, המעוגנת בדיני המקרקעין, אינה מוחלטת. יש להפעילו בתום לב, המשקף עיקרון הרווח בכל תחומי המשפט הישראלי, לרבות דיני חוזים ומקרקעין. עיקרון זה מחייב התנהגות הוגנת, תוך איזון בין זכויות הפרט לבין הציפיות החברתיות. בית המשפט קובע כי קיים שיקול דעת שיפוטי במתן סעד או בשלילו, בדומה לצווי הריסה, ושיקול דעת זה מבוסס על עקרון תום הלב. פרטי המקרה – כמו האופי המהותי והמכוון של הסגת הגבול של ראובן וקביעות הבנייה – מצביעים על אי התנהלות הוגנת. לפיכך, בית המשפט דוחה את ערעורו של ראובן, תוך הדגשת ההגינות והחשיבות שבשמירה על יחסים הרמוניים בין בעלי הבית המשותף. בית המשפט מכיר גם בדעות שונות בשאלה האם יש לשפוט "תום לב" באופן סובייקטיבי או אובייקטיבי, ובסופו של דבר מתיישר עם אמת מידה אובייקטיבית המתיישבת עם הגינות וסבירות, על פי עקרונות המשפט הישראלי ותובנות המשפט המשווה.