עפ"ג 28391-03-14

תקציר

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין תקיפת שוטרים והפרעה לשוטר, דבר שהביא לשחרורו למעצר בית בתנאים מסוימים. עם זאת, המשיב הפר את תנאי שחרורו מספר רב של פעמים, מה שהוביל לכתב אישום חדש ולבקשה למעצרו. בסופו של דבר נגזרו עליו 45 ימי מאסר בפועל ושלושה חודשי מאסר על תנאי, לצד התחייבות כספית. המערער טען להחמרת הענישה, וערער על כך שבית המשפט אינו משקף כראוי את ריבוי העבירות. מנגד, בא כוח המשיב הדגיש את השלכות תנאי השחרור וביקש עונש קל יותר. בית משפט קמא הכיר בחשיבות השמירה על שלטון החוק, אך בחר שלא להחמיר בעונש בשל עברו הנקי של המשיב, קשייו הכלכליים וקבלת אחריותו. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות, הכירה בחומרת העבירות, ובפרט בהפרות חוזרות ונשנות של צווי בית המשפט, שפגעו בשלטון החוק ובאמון הציבור בהחלטות שיפוטיות. בית המשפט כיבד אמנם את שיקול דעתו של השופט קמא, אך הגיע למסקנה כי יש מקום לעונש חמור יותר. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב ובסנקציות הקודמות, החמיר ערכאת הערעור את תקופת המאסר בפועל לשלושה חודשים. פסק הדין הדגיש את הצורך להרתיע מפני התנהגות כזו ולהעביר מסר ברור לגבי ההשלכות של זלזול בהחלטות בית המשפט. יש לציין כי בית המשפט הדגיש כי הסנקציות שהוטלו אינן "עונש כפול", שכן למעצר הראשוני ולהליך הפלילי היו תכליות שונות.