הפ"ב 60355-02-19

תקציר

העותר ביקש לבטל פסק בורר, בטענה כי הבורר גיבש דעה מוצקה כבר מהישיבה המהותית הראשונה, דבר שגרם לדעות קדומות לאורך כל הליך הבוררות. המשיבים הכחישו טענות אלה, ובית המשפט הסכים איתן וציין כי היה על העותרת להגיש בקשה לסילוק הבורר אם סברה שגיבש דעה. עוד טען המבקש כי הבורר חרג מסמכותו, אך בית המשפט מצא כי הסכם הבוררות מעניק לבורר סמכויות נרחבות להכריע בכל המחלוקות בכתבי הטענות. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה כי לא ניתנה לעותרת הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה, ולא מצא כל ראיה לפגיעה מהותית בצדק הטבעי. טענתו העיקרית של העותר הייתה כי הבורר לא הכריע בחשבון הסופי, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי הבורר אכן הכריע בכל הסוגיות שהוצגו ולא טעה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, וקבע כי הוא חל רק במקרים נדירים. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענות לשכר טרחת בורר גבוה אינן מהוות עילה לביטול. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הבוררות ואישר את פסק הבוררות עצמו, תוך שהוא מורה לעותרת לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום.