ת"א 9793-02-12

תקציר

התיק נסוב סביב הבעלות על חלקה 10, גוש 16513, בנצרת. התובעים, יורשיהם של ראיף ומודאה זועבי ז"ל, מבקשים שבית המשפט יכריז עליהם כבעלים החוקיים של מרפסת פתוחה ושטח גג צמוד לנכס שירשו. הנתבעים כוללים את וליד חמאתי, יורש החלקה מאביו המנוח, שמכר חלקים מהקרקע המדוברת לאנשים שונים, וכן גורמים נוספים שרכשו חלקים מהחלקה או שיש להם אחזקות בה. במרכז המחלוקת עומד הסכם מכר קרקע מיום 28.2.68 בין ראיף לבין מודאה זועבי ואליאס עיסא חמאתי (אביו של וליד חמאתי), שחילק את הקרקע לשני חלקים. ההסכם קבע זכויות גישה למוכרים וקבע כי לא יבנו על חלק הגג שברשותם ללא הסכמת הקונים. המחלוקת העיקרית היא האם חלה התיישנות על תביעתם של התובעים. בית המשפט קובע כי הסכם המכר משנת 1968 העניק לרוכשים "זכויות קניין שוויוניות". עם זאת, זכויות אלה בוטלו עם סיום הליכי הסדר המקרקעין בשנת 1983, והקרקע נרשמה על שם בעלים אחרים. על פי סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, הרישום ביטל כל זכות מתנגשת. כתוצאה מכך נשללו זכויותיהם ההוגנות של התובעים, ונותרה רק זכות חוזית הנגזרת מההסכם משנת 1968. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי השלמת הסדר המקרקעין יצרה מצב בו תביעת התובעים לפסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם בגג ובמרפסת הפתוחה מנוגדת להסדר הפשרה עצמו. התובעים היו צריכים לעמוד על זכויותיהם במהלך הליכי הפשרה, אך הם לא עשו זאת. בנוסף, דוחה השופטת את טענת התובעים כי הנתבע וליד חמאתי החזיק עבורם במקרקעין בנאמנות, ומדגישה כי הליכי הפשרה מחקו כל יחסי נאמנות כאלה. לפיכך, אין למנות את תקופת ההתיישנות ממועד הפרת חובת האמונים לכאורה. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי תביעת התובעים נדחית על פי חוק בשל הסדר הקרקע. משכך, נדחית בקשת התובעים למתן פסק דין הצהרתי, והם נדרשים לכסות את הוצאות הנתבעים, בסך 5,000 ₪, שישולמו לנתבעים 1, 2, 7 ו-8.