הפ"ב 54216-11-20

תקציר

העותר ביקש להפחית את שכר טרחת הבורר שקבע הבורר שמונה על ידי בית המשפט בסכסוך עם צד אחר. העותר טען כי שכר טרחת הבורר נקבע ללא הסכמתו והיה מופרז ביחס לשירותים שניתנו. המשיב טען כי הבקשה הוגשה באיחור וכי אל לו לבית המשפט להתערב בשכר טרחת הבורר שנקבע בשיעור שעתי של 1,600 ₪, אשר שילם העותר ללא מחאה לאורך כל הליך הבוררות. בית המשפט קבע כי הסכמתו של העותר לשכר טרחת הבורר השתמעה מהתנהלותו לאורך כל ההליך. העותר לא מחה על שכר הטרחה, למרות הזדמנויות רבות לעשות כן, ואף ביקש את פשרת הבורר. זאת ועוד, העותרת לא יזמה כל פנייה להערכת הוצאותיה העתידיות של הבוררות. לפיכך, קבע בית המשפט כי אינטרס ההסתמכות של המשיב על קבלת שכר טרחתו עולה על האינטרס של העותר. עוד קבע בית המשפט כי שכר הטרחה לא היה מופרז ביחס לנסיבות התיק המורכב, לרבות התנהלות הצדדים, היקף הסכסוך והזמן הסביר שהשקיע הבורר. למרות ששכר הטרחה היה גבוה בהשוואה לסעדים הכספיים הנתבעים, בית המשפט מצא אותו מוצדק בהתחשב בניסיונו השיפוטי הרב של הבורר. לבסוף, מצא בית המשפט כי בקשת העותר לוקה בחוסר תום לב בשל השפה הפוגענית כלפי הבורר ודחה את הבקשה, תוך שהוא מורה לעותר לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.