ת"א 2633-03-19

תקציר

בית המשפט הכריע בשלוש בקשות: בקשת התובעים לפסול את השופט, ובקשות הנתבעים לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובעים בהוצאות בגין הגשת כתב תביעה מתוקן. התובעים ביקשו לפסול את השופט בנימוק שגיבש עמדה נחרצת בתיק במהלך פסק דין קודם בנושא הערבות, וכי הוא שמע תביעה קודמת בין הצדדים. עם זאת, השופט הדגיש כי הבעת דעה על סיכויי ההצלחה של תיק במסגרת פסק דין בערבות אינה מהווה עילה לפסילה, וכי גם ישיבה בתיק קודם אינה עילה מוצדקת לפסילה. השופטת התייחסה גם לטענות התובעים בנוגע להארכת המועדים והבהירה את ההליכים, תוך שהיא מדגישה כי בית המשפט גילה סבלנות ואובייקטיביות כלפי שני הצדדים. בסופו של דבר, השופט לא מצא סיבה לפסול את עצמו. בהתייחסה לבקשות הנתבעים, ציינה השופטת כי דחיית תביעה היא צעד קיצוני, ונטל ההוכחה מוטל על הנתבעים. הנתבעים טענו כי התביעה הנוכחית היא חזרה על קודמתה ויש לדחות אותה בטענות שונות, לרבות היותה קנטרנית, חסרת עילה ומהווה ניסיון לערער על פסק דין קודם. עם זאת, השופט מצא כי טענות הנתבעים חסרות פירוט מספק וכי יהיה זה מוקדם מדי לפסוק בסוגיה המרכזית של התביעה בשלב זה. לפיכך, הבקשה לדחיית התביעה נדחתה. לבסוף, התייחסה השופטת לבקשת הנתבעים לחייב את התובעים בהוצאות בגין הגשת כתב תביעה מתוקן. בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה, קרי מותו לאחרונה של אחד התובעים, דחה השופט גם בקשה זו, וציין כי ניתן לבחון מחדש את שאלת ההוצאות בתום ההליך. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים וניתן לערער עליה תוך 14 יום.