המ"ש 6788-01-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש להישפט באיחור בגין עבירת תנועה. על פי הבקשה, המבקש לא סיפק כל נימוק משכנע להחמצת המועד האחרון, ואף לא הציג נימוקים מיוחדים המצדיקים את קבלת בקשתו המאוחרת. בנוסף, בית המשפט מצא כי המבקש לא סתר את "חזקת המסירה", כלומר נמסר לו כדין על הקנס ועל התוצאות הנובעות מכך. חזקה זו מבוססת על התפיסה כי דואר הנשלח באמצעות דואר רשום מגיע כראוי ליעדו, וידיעתו של הנמען מבוססת באופן קונסטרוקטיבי. המבקש גם לא ערער לגופה של העבירה, אלא התמקד בשיקולים כלכליים שאינם קשורים להליך הנוכחי. תקדימים משפטיים קודמים, לרבות כמה שהוזכרו על ידי כבוד השופטים, חיזקו את התפיסה כי אין די בטענה גרידא של אי קבלת זימון כדי לגבור על חזקת המסירה. יתר על כן, המבקש לא הוכיח כי קיום ההרשעה יביא לעיוות דין – תנאי הכרחי להצלחת בקשתו. משכך, קבע בית המשפט כי הבקשה אינה מקיימת את התנאים הקבועים בסעיפים 229(ה) ו-230 לחוק, והביא לדחיית הבקשה. החלטה זו היא סופית, והפנייה היחידה של המבקש היא ערעור לערכאה גבוהה יותר בנקודות חוק.