ר"ע 634/85

תקציר

במקרה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ביקש המבקש פיצוי בגין נפגעי תאונת דרכים, תוך ערעור על הערכת הנכות של ועדת המוסד לביטוח לאומי, שלא מצאה נכות לצמיתות, בניגוד למומחה רפואי פרטי שקבע 19% נכות לצמיתות. בית המשפט המחוזי קבע כי קביעת הוועדה מחייבת, והוביל לערעורו של המבקש לבית המשפט העליון. הערר נסב סביב השאלה האם קיימות נסיבות מיוחדות להתיר ראיות הסותרות את ממצאי הוועדה, לפי סעיף 6ב לחוק. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והדגיש כי סעיף 6ב משמש לייעול ההליכים בבית המשפט על ידי הסתמכות על קביעות קודמות של ועדות רפואיות מוסמכות, ובכך נמנעות עדויות רפואיות סותרות המאריכות תיקים בבית המשפט. בית המשפט ציין כי חריגים לכלל זה צריכים להיות נדירים ומוצדקים על ידי פגמים פרוצדורליים כמו תרמית או בטלות משפטית, או התפתחויות עובדתיות חדשות המשפיעות על מצבו של התובע. המבקש לא הוכיח נסיבות חריגות כאלה, אלא רק הצגת חוות דעת רפואיות סותרות לא הספיקה. בית המשפט העליון חזר על כך שהערכת הוועדה נותרת מחייבת אלא אם כן קיימים טעמים מהותיים לערער עליה, והדגיש את מטרת החוק לזרז הליכים משפטיים הקשורים לתביעות פיצויים. הבקשה להצגת ראיות נוספות נדחתה, שכן התביעה לא עמדה בקריטריונים המחמירים של חריגים, ולא נגבו הוצאות בשל חידושה של השאלה המשפטית הנדונה.