ת"א 7597-02-18

תקציר

התובע, מורה במקצועו, תבע את משרד החינוך, את מועצת בית הספר, את העירייה ואת התלמיד שתקף אותו פיזית, בטענה לרשלנות שהובילה לתקיפה. התלמיד נשפט שלא בפניו ונמצא אחראי לתקיפה. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לרשלנות מצד הנתבעים האחרים. התנהגותו של התלמיד אכן הייתה בעייתית, אך לא הייתה כל אינדיקציה לתקופה ממושכת של התנהגות פרועה שבית הספר התעלם ממנה. האירוע היה פתאומי, בלתי צפוי ובלתי נמנע. זאת ועוד, התובע לא הוכיח כי היה הופך למנהל בית ספר, ששכרו שימש כבסיס לחישוב נזקיו. בית המשפט מצא כי שאיפותיו היו משאלות לב ולא התבססו על ראיות קונקרטיות. לפיכך, תביעותיו לאובדן השתכרות הופחתו באופן משמעותי. לתובע נפסקו 2,127,000 ₪, בניכוי ההטבות שקיבל מהמטה לביטחון לאומי, ובסך הכל 1,642,000 ₪. כמו כן הוטל עליו לשלם לנאשמים הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל, ואילו הסטודנט התוקף חויב לשלם את מלוא הסכום בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.