ע"מ 1142/04

תקציר

הערעור נסוב סביב שתי סוגיות מרכזיות הנוגעות לבקשת המערערת לקיזוז הפסדי הון ממכירת ניירות ערך לא סחירים כנגד רווחי הון ריאליים ממכירת ניירות ערך סחירים, ולזכאותה של המערערת לחישוב רווחים ראויים לחלוקה ממכירת ניירות ערך סחירים לפי סעיף 94ב לפקודה. הנקודה הראשונה נוגעת לאופי ההכנסה ממכירת ניירות ערך סחירים והאם יש לסווגה כהכנסה עסקית או הונית. בית המשפט מצדד במערערת בקובעו כי ההכנסה שומרת על אופייה ההוני, שכן תכליתו של חוק התיאום היא להתמודד עם השפעת האינפלציה על המיסוי ולא לקבוע מקורות חיוב חדשים. לפיכך, קיזוז הפסד הון ממכירת ניירות ערך לא סחירים מותר. יתר על כן, בית המשפט מפרש את חקיקת המס כשמטרת העל היא קביעת שומת מס אמיתית, המצדדת בהכרה בהפסדים הכלכליים של הנישום. אשר לנקודה השנייה, פסק בית המשפט לטובת המשיב בקובעו כי סעיף 6 לחוק התיאום קובע במפורש כי רווחים ריאליים מניירות ערך סחירים ימוסו בשיעור המס השולי, תוך שהוא גובר על שיעור המס המופחת הקבוע בפקודה על רווחי הון. לשונו החד-משמעית של החוק, המחוזקת בהיסטוריה החקיקתית שלו, מצביעה על כך שאין לחשב רווחים הניתנים לחלוקה עבור מניות של חברות ציבוריות. משכך, נדחית בקשת המערערת להחיל את סעיף 94ב לפקודה. כתוצאה מכך, כל צד יישא בהוצאותיו.