ה"פ 62022-03-14

תקציר

המקרה נסוב סביב התקנות שקבעה ההתאחדות לכדורגל בישראל בנוגע להעברת שחקניות כדורגל מקבוצה אחת לאחרת ותקופת ה"בידוד" שעליהן להקפיד עליהן אם הן מעוניינות לעבור קבוצה. המבקשים, הסתדרות העובדים הכללית החדשה ושחקנית הכדורגל יפעת כהן, טענו כי תקנון ההתאחדות לכדורגל פוגע קשות בזכויות היסוד של השחקנים לכבוד, שוויון וחופש עיסוק, שכן הן קושרות למעשה שחקנים לקבוצות בהן הם רשומים, גם אם רצו לעזוב. עוד טענה ההסתדרות כי תקנון זה מהווה אפליה נגד נשים, שכן כללים שונים חלים על שחקנים ושחקניות. יתר על כן, המבקשים ערערו על הדרישה לשלם אגרה כדי להיכנס לתקופת "בידוד" זו. בתוך כך, ההתאחדות לכדורגל קבעה כי תקנונה חל באופן סביר ומידתי על ענף הכדורגל, וחל באופן שווה על כדורגל גברים ונשים כאחד, כאשר ההבחנה העיקרית היא בין כדורגל מקצועני לכדורגל חובבני. ההתאחדות לכדורגל בישראל הדגישה את הצורך ביציבות ובתכנון נכון בענף, דבר שהתקנות הנוכחיות אפשרו זאת. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בתביעה שהגישה ההסתדרות, אך בסופו של דבר דחה אותה בטענה כי מדובר בניסיון לעקוף את ההליכים השיפוטיים הפנימיים שעל השחקנים למצות בטרם פונים לבית המשפט. השופט הדגיש כי שחקני כדורגל יכולים וצריכים לפנות למוסדות השיפוטיים הפנימיים של ההתאחדות לכדורגל בענייני העברות שחקנים, שלהם סמכות בלעדית בעניינים אלה. הניסיון של ההסתדרות לייצג את השחקנים במקרה הזה נתפס כעקיפת ההליך החוקי, שבית המשפט לא יכול היה להשלים איתו. לפיכך, התביעה נדחתה מבלי לרדת לגופן של הטענות, וההסתדרות חויבה בהוצאות המשפט של ההתאחדות לכדורגל, בסך 7,000 שקל.