רע"א 1483/07

תקציר

המבקשים, בעלי מבנה בירושלים, תבעו את המשיב, שוכר, בגין בניית תוספת למחסן ששכר ללא רשות, בדרישה להריסה ולפינוי. המשיב טען לדיירות מוגנת על בסיס הסכם עם בא כוח המבקשים. בית משפט השלום פסק לטובת המבקשים, קבע כי המשיב אינו דייר מוגן והורה על פינוי והריסה. המשיב ערער, ובית המשפט המחוזי קבע כי הסכם השכירות, הקובע כי השכירות היא ל"זמן בלתי מוגבל בשכירות מוגנת", מעניק למשיבה מעמד של דייר מוגן, ומבטל את צו הפינוי. המבקשים ערערו לבית המשפט העליון, בטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שגוי שכן המשיב לא שילם דמי מפתח וההסכם לא נחתם על ידי המבקשים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה, תוך שהוא מסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחוק ותוקפו של הסכם השכירות, אשר העניק למשיבה מעמד של דייר מוגן. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שבא כוח המבקשים חרג מסמכותו, ובכך נשמר מעמדו המוגן של המשיב. מאחר שהבקשה לא הייתה ראויה, היא נדחתה, ופסק דינו של בית המשפט קמא עמד בעינו, כאשר המשיב מחויב להרוס את התוספת.