עמ"נ 4630-11-13

תקציר

המשיבים, בעלי מקרקעין בחולון, תבעו פיצויים מהמערערת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון, מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בעקבות אישור תכנית מתאר מקומית שאיחדה וחילקה את אדמותיהם ללא הסכמתם. שמאי מכריע שמונה על ידי ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב מצא כי התכנית גרמה לירידת ערך משמעותית במקרקעי המשיבים, בשיעור ממוצע של כ-50%. הוועדה שמעה ערעורים משני הצדדים על שומת השמאי ובסופו של דבר אימצה את חוות דעתו. הוועדה המקומית ערערה וטענה כי השומה המכרעת לא הייתה מנומקת, כי נפלו בה פגמים לוגיים יסודיים וכי הוועדה לא התייחסה לטענתה כי לא נגרם נזק למשיבים. בית המשפט קבע כי אין שחר בטענות הוועדה המקומית. החלטת ועדת הערר הייתה מנומקת דיה, בהתחשב בהליכים הארוכים והמורכבים שהתנהלו בה. מסקנת הוועדה כי הקרקע נפגעה מהתכנית הייתה סבירה והתבססה על חוות דעתו המקצועית של השמאי המכריע, שהתקבלה על ידי הוועדה לאחר בחינה מעמיקה. גם טענת הוועדה המקומית כי לא נגרם נזק למשיבים לא נתמכת, שכן השומה המכרעת קבעה ירידה משמעותית בערך הקרקע, והוועדה התייחסה לטענה זו. לבסוף, מצא בית המשפט כי יש לדחות את הערעור על הסף, שכן הוא לא עורר שאלה משפטית, כנדרש בחוק התכנון והבניה טרם תיקונו בשנת 2009. לפיכך נדחה הערר, והוועדה המקומית חויבה לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪.