ת"א 41706-06-16

תקציר

בהנחה שהעובדות שהונחו בפני בית המשפט בכתב התביעה נכונות, בחן השופט האם הסעד המבוקש מגיע לתובע. המבחן הכללי לקביעת סמכות השיפוט המהותית במישור האזרחי הוא מבחן הסעד המבוקש על ידי התובע. במקרה זה ביקשה התובעת סעד כספי בסך של כ-5 מיליון ₪, אותו ניתן לחלק לשני חלקים: ראשית, סעד כספי הקשור לגביית יתר בשנים 1983-2013; ושנית, משנת 2013 ועד היום. בעוד החלק הראשון נופל בגדר סמכותו של בית המשפט, החלק השני מחייב קביעה האם הנתבע הוא דייר מוגן, אשר יש לדון בו במסגרת תביעת פינוי. לפיכך, הורתה השופטת לתובעים לתקן את כתב תביעתם ולדחות את התביעה לסעד הצהרתי בדבר תשלומי דמי שכירות עתידיים והתקופה שלאחר פינויו של גרוס מהחנות. השופטת התייחסה גם לטענות של התיישנות, שיהוי, חוסר פירוט, חוסר יריבות, מחיקת עיזבון, תביעת חסר ערך, שימוש במידע סודי וחיוב האסיפה להפקיד ערבות. באשר לתקופת ההתיישנות, קבעה השופטת כי מאחר שהתביעה טעונה בירור עובדתי, לא ניתן לבחון אותה בשלב המקדמי. התובעים יהיו רשאים לתקן את כתב התביעה שלהם כך שיפרט את עילת המרמה ואת הסכומים הנתבעים. השופט קיבל את טענת הנתבעים כי עיזבון אינו אישיות משפטית ולא ניתן לתבוע אותו, והורה על מחיקת סעיפים מסוימים בכתב התביעה הנוגעים לשימוש במידע סודי. עוד קבעה השופטת כי על התובעים לתקן את כתב התביעה כך שיפרט את הסעד הכלכלי הנתבע הנתבע ואת הנזק שנגרם להם. בנוסף, הורה השופט לישיבה, אחת התובעות, להפקיד 50 אלף שקל כערובה להוצאות הנתבעים עד ליום 15.6.18, וקבע את 13.9.18 כמועד קדם המשפט. כמו כן חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות בגין הבקשות, בסך 8,000 ₪. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי את כתב התביעה המתוקן יש להגיש עד ליום 17.6.18, ולאחריו כתב הגנה מתוקן עד ליום 17.7.18.