ע"א 423/80

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך חוזי בו רכשו המערערים דירה מהמשיבים מתוך אמונה מוטעית כי האחרונים הם הבעלים, בעוד שהם חוכרים בלבד. המערערים ביקשו לבטל את החוזה ולהשיב להם את תשלום המקדמה, אך בית המשפט המחוזי מצא אותם מופרים בשל טעות חד צדדית. עם זאת, בית המשפט פסק לטובתם בעניין השבת המקדמה, בניכוי דמי פיצוי שנקבעו, ללא הוספת הפרשי ריבית או הצמדה. הערעור לבית המשפט העליון התמקד בשאלה האם יש להחזיר את יתרת הסכום בהצמדה ובריבית. בית המשפט העליון קבע, כי החוזה נותר בתוקף למרות טעותם של המערערים, ועם ביטולו קמה לשני הצדדים זכות מעין חוזית לתבוע תשלומים בחזרה. בית המשפט קבע כי מקבלי הכספים אינם מחויבים לשמור על ערכם הריאלי, אך עליהם לדעת שכל החזר יהיה בשווי אמיתי. פסק הדין הדגיש כי יש לממש את הזכות להשבה במונחים ריאליים תוך התחשבות בנסיבותיו של כל מקרה, לרבות עידוד פוטנציאלי להפרת חוזה. במקרה דנן חויבו המשיבים להשיב את יתרת המקדמה בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום או ממועד חתימת החוזה. גם הערעור הנגדי בעניין הוצאות ושכר טרחת עורך דין התקבל, כאשר בית המשפט העליון ביטל את החיובים, למעט אלה שנגרמו בערעור הנוכחי, אותם חויבו המשיבים לשלם בצירוף שכר טרחה בסך 10,000 ₪. השופט מ' בייסקי, השופט יהודה כהן והשופטת א' חלימה נתנו את פסק הדין פה אחד.