תמ"ש 3011/07

תקציר

התובע, שהיה נשוי לנתבע כ-30 שנה ואב לארבעה ילדים משותפים, טען לזכויות במספר נכסים שהיו רשומים על שם הנתבע, קרוביו או צדדים שלישיים. התובעת טענה כי יש לראות בנכסים אלה נכסים משותפים משום שנרכשו בכספי הנתבעת, או שהרישומים היו פיקטיביים, או שהיה הסכם נאמנות מכללא. התובעת טענה גם לזכויות בנכסי הקריירה של הנתבע, לרבות שמו הטוב וכושר ההשתכרות שלו, אותם סייעה להעצים באמצעות ניהול משק הבית וגידול הילדים בזמן שהנתבע עבד. בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה לגבי מרבית הנכסים. היא לא הצליחה לסתור את רישומי רישום המקרקעין או לספק ראיות להסכמי נאמנות משתמעים. בנוסף, חלק מהנכסים נרכשו שנים לאחר פרידת בני הזוג, והתובעת לא הצליחה להוכיח כי הם נרכשו במאמצים משותפים במהלך נישואיהם. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת התובע בדבר נכסי הקריירה והמוניטין של הנתבע, והכיר בכך שתרומתו של התובע למשק הבית אפשרה לנתבע להתמקד בקריירה שלו ולשפר את כושר השתכרותו. בית המשפט קבע כי נכסים אלה הם חלק מהנכסים המשותפים שיש לאזן, בהתחשב במשך הנישואין, בתרומת התובעת למשפחה, בפער כושר ההשתכרות המשמעותי בין בני הזוג ובתכליתה של חזקת השיתוף המבוססת על שוויון מגדרי. לסיכום, הורה בית המשפט כי הנכסים הבאים ייחשבו לרכוש משותף: (א) בית המגורים, (ב) זכויות הנתבע בחברה בשם XXX מע"מ, שנמכרה בנובמבר 2001, ו-(ג) נכסיו הקרירים והמוניטין של הנתבע. טענות התובעת לגבי יתר הנכסים נדחו. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.