ה"פ 197/00

תקציר

המבקשים, בעלי שתי חלקות קרקע, הגישו תביעה נגד המשיב, הממשלה, לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) לפיצויים בגין אדמתם המופקעת. הממשלה הודתה בחובתה לפצות את המבקשים, אך ערערה על הסכום. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם הפיצוי צריך להתבסס על שווי השוק של הקרקע כקרקע חקלאית או על השימוש בה כמחצבה. בית המשפט פסק לטובת עמדת הממשלה, שהעריך את הקרקע לפי ייעודה התכנוני, והורה למדינה לשלם למבקשים סכום של 172,435 שקל, המשקף את שווי הקרקע כקרקע חקלאית. שני הצדדים ערערו על החלטה זו, ובית המשפט הוציא פסק דין מאוחר יותר שאישר את פסק הדין הקודם אך זיכה את המבקשים בתוספת פיצוי בשיעור של 30% משווי הקרקע החקלאית. בית המשפט ציין כי מטרת חישוב הפיצוי היא לקבוע את שווי הקרקע בהתאם לייעודה החקלאי. בעקבות זאת ביקשו המבקשים פיצוי נוסף, אותו דחה בית המשפט, תוך עמידה בעקרונות שנקבעו בפסקי הדין הקודמים. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המבקשים זכאים לפיצוי על בסיס שווי הקרקע כקרקע חקלאית, בתוספת 30% נוספים בגין חלקה 1, המחושבת לפי 7,000 שקל לדונם. סכום זה, מיום 19.3.76, יוגדל בהפרשי הצמדה וריבית. כל תשלום שלא ישולם בתוך 30 יום מיום פסק הדין יגרור חיובים נוספים. כמו כן נפסק למבקשים שכר טרחת עורך דין, וכל סכום ששולם בעבר למבקשים על ידי הממשלה יקוזז מסך הפיצויים.