תע"א 12896/08

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבעים, מעסיקיו, בגין פיטורים שלא כדין והטבות העסקה שונות. הנתבע הראשון טען כי התובע פוטר מחמת עילה, ולכן הוא אינו זכאי לכל פיצוי. בית המשפט מצא כי אין נסיבות חריגות להטיל על הנתבע השני אחריות אישית לחובות החברה, ודחה את התביעה נגדו. נקבע כי בין הצדדים נחתם חוזה עבודה לתקופה קצובה של שלוש שנים. המעסיק הפר את החוזה בכך שפיטר את העובד מוקדם יותר מבלי להוכיח התנהגות בלתי הולמת מצדו. לפיכך, העובד זכאי לפיצוי עבור יתרת התקופה, הכוללת שכר, מענק שנתי, משכורת 13, הפרשות מעסיק, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה והפרשי פיצויי פיטורים. העובד היה זכאי גם לפיצוי בגין ההפרש בפדיון ימי מחלה שלא נוצלו, והפרשות המעסיק לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות על בסיס שכרו בפועל של העובד, שהיה גבוה מהשכר הקובע שעל בסיסו בוצעו ההפרשות. כמו כן, בית הדין פסק לעובד פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב הליך פיטורים לקוי של המעסיק, שכלל היעדר הזמנה ראויה ושימוע לא הוגן. בסך הכל נפסקו לעובד סך של 192,942 ₪ בגין הפרת החוזה לתקופה קצובה, ו-59,688 ₪ בגין נזק לא ממוני. תביעות העובד לסעדים אחרים, לרבות שימוש ברכב, טלפון נייד, מימון נסיעות שנתיות ומימון עיתונים נדחו מחוסר ראיות. הנתבעים חויבו לשלם לעובד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.