דב"ע שן/10 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור של עובד (המערער) שהתפטר מתפקידו בחברה לעיצוב תכשיטים, וביקש פיצויי פיטורים על רקע חששות בריאותיים והסכם לכאורה עם מעסיקו. המערער טען כי תנאי העבודה חשפו אותו לחומרים רעילים המשפיעים על בריאותו, מה שהביא להתפטרות בטענה כי קיים הסכם לפיצויי פיטורים. המעסיק (המשיב) הכחיש כל הסכם וטען כי ההתפטרות נעשתה מרצון. בית המשפט בחן תצהירים של שני הצדדים, תוך הדגשת העיקרון לפיו תצהירים יכולים לשמש כ"עדות ראשונית" אך דורשים שאמון השופט ייחשב כאמת. חרף טענת המערער כי לא נחקר בחקירה נגדית על סעיפי תצהיר מרכזיים, לא מצא בית משפט קמא הסכמה מוכחת בדבר פיצויי פיטורים. טענות המערערת לפי סעיפים 6 ו-11(א) לחוק פיצויי פיטורים, בדבר התפטרות מחמת בריאות לקויה ותנאי עבודה ירודים, נדחו אף הן. בית הדין לא מצא כל ראיה להזהיר את המעסיק לתקן תנאים לפני התפטרות, כנדרש כאשר התנאים אינם ניתנים לשיפור. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות בסך 1,200 ₪.