ת"א 207805/02

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב שלושה שיקים בשווי כולל של 194,000 ₪ שנמשכו על ידי מספר גורמים והופקדו בחשבון רפאל &רון סוכני מכס בע"מ. הנתבע טען כי הצ'קים הראשון והשני נגנבו משולחנו, לא חתומים ולא חתומים, וכי החתימות על שלושת הצ'קים היו מזויפות. עוד טען כי חתימתה של שרון דבורה על הצ'ק השלישי זויפה. הבנק התובע, לעומת זאת, טען כי הנתבע חתם על כל שלושת השיקים וכי הם אושרו כראוי. השופט מינה מומחה לבדיקת החתימות על הצ'קים, שהגיע למסקנה כי הנתבע אכן חתם עליהם. השופט קיבל חוות דעת זו ודחה את טענות הזיוף של הנתבע. עם זאת, השופט מצא צדק בטענת הנתבע כי הצ'קים נגנבו. השופט קיבל את גרסת הנאשם לאירועים וקבע כי הצ'קים נגנבו על ידי מר רפי כהן. לאחר מכן נדונו ההשלכות המשפטיות של הגניבה. השופט התייחס לחוק הצ'קים הגנובים, והבחין בין כאלה שנחתמו מתוך כוונה להפוך לסחירים לבין כאלה שנחתמו מטעמים אחרים. מאחר שהנאשם חתם על הצ'קים המדוברים מתוך כוונה להפוך אותם לסחירים, האדם שגנב אותם יכול היה להפוך למחזיק בתום לב, והנאשם נשא בסיכון לגניבתם. לאחר מכן פנה השופט לשאלה האם הבנק החזיק בתום לב בצ'קים. הבנק טען כי נתן תמורה לצ'קים וכי הוא מחזיק בהם כראוי. עם זאת, השופט קבע כי הבנק לא הביא ראיות מספיקות לכך שנתן ערך לצ'קים, שכן הזיכויים שניתנו עבורם היו זמניים ולא הייתה להם משמעות כספית. כמו כן, הבנק לא הצליח להוכיח כי בחשבון הלקוח הייתה יתרת חובה במועדי פדיון הצ'קים. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי הבנק לא החזיק בתום לב בצ'קים הגנובים ודחה את התביעה. עוד ציינה השופטת כי השיק השלישי זויף, מה שמהווה עילה נוספת לדחיית טענת הבנק בעניין שיק זה. לפיכך נדחתה התביעה, והבנק חויב בהוצאות הנתבע בסך 8,000 ₪ + מע"מ.