ה"פ 16/92

תקציר

בית המשפט קבע כי על המשיבה 1 לפצות את המבקשת על סמך פסק דין קודם. טרם מתן פסק הדין העביר המשיב 1, שהיה נשוי, את מרבית נכסיו, לרבות מחצית מדירת בני הזוג, מניות החברה וחשבונות הבנק על שם אשתו, המשיבה 2. המבקש ביקש מבית המשפט להצהיר כי נכסים אלה עודם בבעלותו של המשיב 1, שכן הוא סבר כי ההעברה נעשתה כדי להימנע מתשלום החוב לו. בית המשפט הסכים עם המבקשת כי הסכם הממון בין המשיבים הוא אכן חוזה למראית עין, אשר בטל על פי דין. בית המשפט הסביר כי מאחר והחוזה הוא מוחלט, ללא עסקאות נסתרות, ניתן להכריז עליו כבטל ומבוטל לבקשת צד שלישי שנפגע ממנו, במקרה זה המבקש. גם חוזה ההופעה נחשב עוולת הונאה. בקשת המבקש לעיקול על הדירה והמניות התקבלה, אך בקשתו לעיקול על חשבונות הבנק נדחתה מחוסר ראיות. לפיכך קבע בית המשפט כי המשיבה 1 היא הבעלים של מחצית הדירה והמניות, וניתן לעקל אותן לצורך תשלום החוב למבקשת. המשיבים חויבו לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המבקש.