עפ"ג 21791-08-17

תקציר

המערער במקרה זה הורשע ב-15 סעיפים של ניכוי מס תשומות ללא תיעוד מתאים, בכוונה להתחמק מתשלום מס. העבירות התפרשו על פני תקופה של שנתיים וכללו שימוש בחשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של למעלה מ-3.5 מיליון שקל. בית משפט השלום בירושלים הרשיע את המערער וגזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל, שבעה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה על חוק מע"מ, שלושה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה וקנס בסך 40,000 ₪. המערער ערער על פסק דין זה, בבקשה לקצר את עונש המאסר לשישה חודשים, תוך ציון שיקולים מקלים שונים. לטענתם, כתב האישום, שבו הודה המערער באשמה, תוקן כך שיכלול גורמים נוספים ששמם לא פורסם, שמעולם לא הועמדו לדין בגין עבירות אלה. הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות הועלה אף הוא כפקטור, כמו גם גילו של המערער, נסיבותיו המשפחתיות ומעמדו כמפרנס יחיד. עוד צוין כי המערער הודה בשלב מוקדם של ההליך, ובכך חסך זמן שיפוטי, ועבר שינוי חיובי בחייו בשנים האחרונות. עם זאת, המשיב חלק על טענות אלה, והדגיש את חלקו המשמעותי של המערער בעבירות ואת הימנעותו ממסירת פרטים קונקרטיים על זהותם של כל האשמים האחרים לכאורה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי קיבל אחריות מלאה, וציין את הצהרתו לשירות המבחן כי הוא מתחרט באופן חלקי בלבד על מעשיו. המשיב גם הפריך את הטענה בדבר נזק ראייתי שנגרם מהזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. תסקיר שירות המבחן הכיר בקבלת האחריות החלקית של המערער, בקושי שלו להפנים את הפסול שבמעשיו ובהרשעותיו הקודמות בעבירות חמורות. לאחר ששקל את מכלול הראיות והנסיבות, קבע ערכאת הערעור כי העונשים שהוטלו על ידי בית משפט השלום היו מוצדקים. הודאתו של המערער, אף שהייתה חיובית, גברה על חומרת ושכיחות העבירות, חוב המס הגדול שנצבר ואי תיקון המחדלים. בית המשפט ציין גם את הפגיעה בקופה הציבורית ובאמון הציבור במערכת המס. עברו הפלילי של המערער, לצד אי קבלת אחריות מלאה, תמכו אף הם בהכרעת הדין. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב להתחיל לרצות את עונש המאסר ביום 22.4.2018.