תפ"מ 12654-01-22

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך על נכס מלונאי שהושכר על ידי הנתבעים מהתובע. הסכם השכירות המקורי היה אמור לפוג ביום 31.12.2021, אך הוא כלל אופציה לנתבעים להאריך את חוזה השכירות ב-19 שנים נוספות, ובלבד שיודיעו לתובעת על כוונתם לעשות כן עד ליום 31.12.2020. השאלה המרכזית הייתה האם הנתבעים מימשו אופציה זו כראוי. התובעת טענה כי הנתבעים לא מסרו הודעת הארכה בכתב במועד כאמור בהסכם, ואילו הנתבעים טענו כי מסרו הודעות בעל פה וכי התובעת הייתה מודעת לכוונתם להאריך. בנוסף, טענו הנתבעים כי ניתן לממש את האופציה באמצעות התנהלותם וידיעתו של התובע על כוונותיהם. בית המשפט בחן שלוש שאלות עיקריות: דרישת הודעה בכתב, ההודעה בעל פה הנטענת והאפשרות לממש את האופציה בהתנהגות. השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים לא היו מחויבים למסור הודעה בכתב, אך לא הצליחו להוכיח כי מסרו הודעה בעל פה בתוך פרק הזמן המוסכם. כמו כן, נקבע בהסכם כי האופציה תמומש באמצעות הודעה, ואין די בהתנהלות לבדה. לפיכך, מאחר שהנתבעים לא מסרו הודעת הארכה תקפה, חוזה השכירות המקורי פקע ביום 31.12.2021. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי משפט מהיר אינו ראוי לפינוי בית מלון, והורתה לנתבעים לפנות את הנכס עד ליום 1.11.2022, תוך פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחה לתובע.