תפ"ח 1200/03

תקציר

הכרעת הדין מבוססת על תיק אונס שהתרחש בין הנאשם למתלוננת בחדר מלון בבת ים. העובדות מלמדות כי הייתה מערכת יחסים קודמת בין השניים שהובילה לאירוע המדובר. הנאשם והמתלונן אישרו שניהם כי היו יחד בחדר המלון, אך מסרו גרסאות שונות לגבי מה שהתרחש לאחר מכן. המתלוננת העידה כי הנאשם היכה אותה ואנס אותה ואילו הנאשם טען כי המתלוננת סירבה לקיים עמו יחסי מין וכי הוא יצא מהחדר בתסכול מבלי לחדור אליה. בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו והעריך את מהימנות הצדדים. הם קיבלו את גרסתה של המתלוננת לאירועים כמהימנה, וציינו את עדותה הכנה והמפורטת, שתאמה את דבריה הקודמים ונתמכה בראיות אחרות. מנגד, הם מצאו את גרסתו של הנאשם בלתי עקבית ובלתי אמינה. ראיות מרכזיות שתמכו בעדותה של המתלוננת כללו את מצבה הנפשי הנסער מיד לאחר האירוע, ממצאי הבדיקה הרפואית של חבלות ודימומים התואמים את גרסתה על התקיפה, והימצאות DNA של הנאשם באזור איבר המין שלה. זאת ועוד, התנהגותו של הנאשם לאחר האירוע, לרבות עזיבתו המיידית את המלון והכחשת ידיעתו של המתלונן בשיחות טלפון מוקלטות, הוגדרה כמפלילה. שקריו במהלך החקירה והתבטאויותיו המשתנות פעלו גם נגדו, בעוד שטענות ההגנה בנוגע לאיסוף ראיות פורנזיות נמצאו חסרות בסיס. על סמך הראיות המוצקות שהציגה התביעה, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשם אשם באונס מעבר לספק סביר והמליץ להרשיעו לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. השופטת מרים סוקולוב ניסחה את דעת הרוב, עליה הסכימו השופטת ב' אופיר-תום והשופט ישעיהו שנלר.