עמ"ת 2129-02-09

תקציר

מדובר בפסק דין של בית משפט לערעורים בעניין החלטה לעצור את המערער, שהואשם בתקיפת אשתו, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט מפרט את כתב האישום, הכולל מספר מעשי אלימות שביצע המערער כלפי אשתו, והותיר אותה חבולה ושרוטה. לאחר מכן הוא משרטט את ההיסטוריה הפרוצדורלית, ומציין כי בית משפט קמא הורה על תסקיר מעצר, אך בסופו של דבר החליט לעצור את המערער בשל המסוכנות שנשקפת ממנו לאשתו. ההגנה טענה לשחרורו של המערער, תוך שימת דגש על עברו הנקי, קיומן של חלופות מעצר וציפייה לשחרור שנוצרה בעקבות הצו הראשוני של בית המשפט לתסקיר מעצר. עם זאת, בא כוח המשיב תמך במעצרו של המערער, תוך ציון חומרת מעשיו, אלימות העבר והסכנה הבינונית-גבוהה שהוא מהווה לאשתו. בית המשפט, לאחר ששקל את הטענות, מגיע למסקנה כי בית משפט קמא קיבל את ההחלטה הנכונה. היא מדגישה את הסכנה המוחשית הנשקפת מהמערער, את חוסר הכבוד שלו למערכת המשפט ואת חוסר היעילות של חלופות מעצר במקרים כאלה. בית המשפט דוחה גם את הטענה בדבר הציפייה שנוצרה, וקובע כי הצו הראשוני לתסקיר מעצר לא הבטיח שחרור. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ומעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים מתקיים.