ע"א 14935-07-12

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר הורה למבטחת המשיבה לשלם למערערת סך של 51,906 ₪ כפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. המבטחת ערערה על ההחלטה וביקשה לתקן טעות סופר ביחס לשערוך תשלומים תקופתיים ששולמו למערערת. בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי היתרה לתשלום תעמוד במקום זאת על 46,236 שקל. המערער, עובד זר מאריתריאה, נפגע מרכב בעת שרכב על אופניו ונגרמו לו חבלות. המוסד לביטוח לאומי קבע למערער נכות לצמיתות בשיעור של 20% בגין פגיעה נוירולוגית ו-10% בגין הפרעות פסיכו-נוירוטיות. בית המשפט בחן את הנכות התפקודית וקבע שהיא נמוכה, והעריך אותה ב-28%. כן פסק בית המשפט למערערת סכומים שונים בגין הפסדי שכר, השתכרות עתידית, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, עזרה מהזולת וכאב וסבל, בסך כולל של 222,015 ₪. מאחר שהפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי עלה על סכום זה, קבע בית המשפט כי המערערת זכאית ל-25% מסכום הנזק בניכוי שני תשלומים תקופתיים. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא התיר הגשת מסמכים מסוימים ובהערכת נכותו התפקודית. המשיבים טענו כי מדובר בקביעות עובדתיות והמסמכים לא הוגשו בזמן. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיבים כי פסק דינו של בית משפט קמא סיים את הסכסוך המשפטי ואין לפתוח אותו מחדש, במיוחד נוכח הראיות הנוספות הנוגעות לנכות זמנית. עם זאת, בית המשפט החליט להוסיף לסכום הנזק הכולל 120,000 ₪, תוך התחשבות בהשלכות הנכות הזמנית. באשר לערעור המבטחת, מצא בית המשפט כי הטעות הקשורה להפחתת התשלומים אכן הייתה טעות סופר והמשיבים היו רשאים לתקנה. פסק דינו של בית משפט קמא שונה כך שישקף סכום נוסף של 30,000 ₪, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.