ע"א 3475/06

תקציר

זהו פסק דינו של ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, אשר דחה את תביעת המערערים נגד המשיבים. המערערים הם יורשיה של קרולה גרסון, אשר יחד עם בעלה המנוח עברה בשנת 1995 לבית אבות המנוהל על ידי המשיבים. לאחר פטירת בעלה בשנת 2000 התקשרה הגב' גרסון בחוזה חדש עם המשיבים. על פי החוזה, היא תשלם להם 530 אלף שקל בתמורה לזכות לגור בבית האבות עד יומה האחרון. זמן קצר לאחר חתימת החוזה, העבירה הגב' גרסון למשיבים את הסכום המוסכם, שהיה במקרה כל הכסף בחשבון הבנק שלה. כחודש לאחר מכן היא נפטרה. המערערים טענו כי החוזה נגוע בעושק, השפעה בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט, וביקשו להשיב את הסכום ששולם למשיבים, בניכוי 7,000 ₪ בגין שהותה של הגב' גרסון בבית האבות עד יום מותה. המשיבים טענו כי הגב' גרסון חתמה על החוזה ברצון ומתוך הבנה ברורה של תנאיו. בית המשפט לערעורים, לאחר שבחן את חומר הראיות והעדויות, מצא כי הגב' גרסון הייתה שרויה במצוקה עקב מותו האחרון של בעלה, גילה המתקדם וחוסר ניסיונה בטיפול בחוזים מסוג זה. זאת ועוד, המשיבים לא הוכיחו כי מצוקה זו לא נוצלה, במיוחד נוכח יחסי הנאמנות וניגוד העניינים המובנה במצב. בנוסף, תנאי החוזה נמצאו בלתי סבירים וחמורים משמעותית מההסכם הקודם. לפיכך פסקו השופטים לטובת המערערים, קיבלו את הערעור והורו למשיבים להשיב למערערים 510,000 ₪, בצירוף ריבית והוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין. השופט וסרקרוג הדגיש את חשיבות ההגנה על קשישים ואנשים פגיעים במצבים כאלה, כדי להבטיח שהם לא ינוצלו או יופעלו עליהם לחצים להסכמים בלתי הוגנים.