פר"ק 13595-06-11

תקציר

פסק הדין דן בהתיישנות לגבי שתי תביעות נפרדות שהגישו נאמנים נגד נושאי משרה בחברה בגין אחריות אישית. התביעה הראשונה מבוססת על סעיף 374 והשנייה על סעיף 373 לפקודת החברות. השופט בוחן תחילה את נסיבות המקרה ומגיע למסקנה כי הנאמנים לא קיבלו את המסמכים הדרושים שיסייעו בגיבוש טענותיהם עד נובמבר 2012. הנה כי כן, הבקשה לדחיית התביעה על הסף לפי סעיף 374 בעילה של התיישנות נדחית מאחר שטרם חלפה תקופת ההתיישנות. לאחר מכן דן השופט בהחלטת בית המשפט העליון לקבל את הערעור על ההחלטה הקודמת ובוחן את שתי הטענות לעומק. באשר לתביעה לפי סעיף 373, שעניינה ניהול עסק במרמה, מדגישה השופטת את הצורך בזהירות יתרה. המאפיינים הייחודיים של תביעה זו מחייבים כי על התובע להיות בעל ידע מהותי וסובייקטיבי על המרמה. השופט מציין כי בבקשת החיוב לא צוין במפורש מעשי מרמה כלשהם או המועד שבו נודע לנאמנים עליהם. בנוסף, התביעה אינה מזכירה אף אחת מהנסיבות הפסולות המפורטות בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, אשר עשויות לדחות את תחילת תקופת ההתיישנות. מאחר שבית המשפט העליון קיבל את הטענה כי נושאי המשרה והנאמנים יכלו לגבש את עמדתם באשר לקיומה של עילת תביעה קודם לכן, ונוכח הליקויים בבקשת הנאמנים, פסק השופט לטובת המשיבים. הבקשה לחיוב אישי לפי סעיף 373 לפקודת החברות נדחית על הסף מחמת התיישנות. הנאמנים נדרשים לשלם את הוצאות המשיבים, ועדכון בתיק נקבע לחודש יולי 2023. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 24.4.2023.