בר"ע 58063-04-13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך עבודה בין עובד משיב לבין מעסיק מבקש. העובד תבע את המעסיק בגין אי תשלום שכר, דמי חגים, פדיון חופשות ופיצויי תקופת הודעה מוקדמת. המעסיק העלה שתי הגנות עיקריות: הראשונה, שהעובד הועסק בחברה נפרדת, והשנייה, שהעובד חרג מכספי החברה ולכן אינו זכאי להטבות הנטענות. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענות העובד במלואן, וקבע כי המעסיק לא מסר לעובד את ההודעה המוקדמת הנדרשת על תנאי העבודה ותלושי השכר, וכי העובד לא היה מודע למעורבות החברה. כמו כן, בית הדין דחה את טענת ההגנה של המעסיק בנוגע למעילה, שכן מצא כי המעסיק לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בגין טענות חמורות אלה, הגובלות בהתנהגות פלילית, ובדיקת הפוליגרף שהציג המעסיק לא הייתה ראיה קבילה. כתוצאה מכך, חויב המעסיק לשלם לעובד סכומים שונים, לרבות שכר עבור חודש העבודה האחרון, דמי חגים, פדיון ימי חופשה, פיצויים לתקופת ההודעה המוקדמת והוצאות נוספות. לאחר מכן הגיש המעסיק בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דינו של בית הדין האזורי. עם זאת, הבקשה נדחתה, שכן פסק הדין הוגדר מנומק, מפורט ומעוגן בראיות הקיימות. בית הדין קבע כי המעסיק לא התייחס לנימוקים להחלטת בית הדין האזורי ולא הציג כל בסיס משפטי להתערבות. באשר לטענת המעסיק בדבר היעדר יחסי עבודה ישירים, חזר בית הדין אישר את קביעתו של בית הדין האזורי כי המעסיק לא עמד בחובותיו החוקיות בכל הנוגע להודעה מוקדמת על תנאי עבודה ותלושי שכר, אשר העבירו אליו את נטל ההוכחה. המעסיק לא הציג כל ראיה לסתור את עדותו של העובד כי הוא נשכר ומנוהל על ידי המבקש באופן אישי. בית הדין אישר גם את החלטת בית הדין האזורי לדחות את טענת המעילה, שכן בדיקת הפוליגרף אינה קבילה, והמעסיק לא הציג ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו, תוך הסתמכות על עדותו בלבד. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמעסיק חויב לשלם לעובד את הסכומים הנקובים.