עב"ל 332/09

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו סירב המוסד לביטוח לאומי (המשיב) להעניק גמלת הבטחת הכנסה לאדם (המבקש) שהיו לו דירות מגורים נוספות על חלקת הקרקע עליה נמצא בית מגוריו, בטענה כי המבקש יכול להפיק הכנסה מדירות נוספות אלה, ולכן אינו זכאי להטבות. המבקש טען כי הדירות הנוספות נבנו על ידי בניו והוא אינו הבעלים שלהן, יתר על כן, הן נבנו ללא היתרי בנייה ולכן אינן חוקיות, ולכן הוא אינו יכול להפיק מהן כל הכנסה. החלטת בית המשפט הייתה לטובת המוסד לביטוח לאומי. השופטים הסכימו עם המכון כי הדירות הנוספות, למרות שנבנו שלא כדין, הן עדיין נכסים מניבים. מטרתו של חוק הבטחת הכנסה, כפי שהותוותה בפסיקה קודמת, היא לספק רשת ביטחון לאנשים שאינם מסוגלים לעבוד וזקוקים לתמיכה כלכלית, והמדינה אינה מחויבת לתמוך ביחידים שיש להם נכסים שמהם הם יכולים להפיק הכנסה מינימלית. אופיין של דירות נוספות אלה, אם כן, כנכסים מניבים, פוסל את המבקש מקבלת הבטחת הכנסה. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענות המבקש כי המכון לא הוכיח די הצורך את הבנייה הבלתי חוקית ואת זהות מבצעי הבנייה, וציין כי הבעלות על התוספות שנבנו שלא כדין בנכס נופלת לבעלות על הקרקע עצמה, שבבעלותו של המבקש ללא עוררין, וכל טענה הסותרת זאת אינה ישימה. בכך קיבל בית המשפט את ערעור המכון, וקבע כי ההכנסה מהנכס תיוחס למבקש, והמכון יחשב מחדש את זקיפת ההכנסה לתקופה הרלוונטית. כל צד יישא בשכר טרחתו.