בג"צ 2772/23

תקציר

בית המשפט דן בעתירה שביקשה פטור משירות צבאי, שנדחתה מחוסר עילה להתערבות. העתירה הוגשה זמן קצר לפני מועד גיוסו של העותר, מה שמעלה חשש לגבי מועדו. על פי החוק הישראלי, שירות צבאי הוא חובה לכל האזרחים, למעט תחת פטורים מוגדרים. העותר ביקש פטור לפי שני סעיפי החוק. ראשית, היא טענה לפטור דתי לפי סעיף 40, המחייב תצהיר הממלא תנאים דתיים ספציפיים, שיוגש עד למועד מסוים. עם זאת, התעוררה מחלוקת לגבי המועד האחרון, כאשר הרשויות הוכיחו כי התצהיר הוגש באיחור. בנוסף, הם מצאו כי העותרת לא ביססה את טענתה בדבר אורח חיים דתי לאורך זמן. העותרת החמיצה ראיונות דתיים מתוכננים, ובכך ערערה את טענתה. פערי הידע שלה על פרקטיקות דתיות בסיסיות הצביעו על כך שהמחויבות הדתית שלה הייתה חדשה, ולא ארוכת שנים. שנית, לפי סעיף 39(ג) היא טענה לפטור מטעמי מצפון או חיי משפחה דתיים. אלא שגם בקשה זו הוגשה באיחור, ללא נימוקים מיוחדים המצדיקים את השיהוי. למרות חששות פרוצדורליים, רשויות הגיוס בחנו את הבקשה ובחנו את לימודיה החילוניים, הסדרי המגורים והשירות הצבאי המשפחתי. גורמים אלה הצביעו על כך שהיא אינה זכאית לפטור. בקשתה נפגעה עוד יותר משום שנראתה אופורטוניסטית, והוגשה רק לאחר שבקשתה הראשונה נדחתה וזמן קצר לפני הגיוס. משכך, בית המשפט לא מצא כל בעיה עם החלטות רשויות הגיוס ודחה את העתירה, תוך שהוא מבטל צו מניעה זמני קודם ומורה לעותרת לשלם הוצאות משפט.