ת"א 47197-01-19

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת התובע להחזר התשלום עבור בריכה באחוזה חקלאית. התובעים תבעו את רשות מקרקעי ישראל להשבת כספים ששולמו עבור היתר בנייה שלא מומש. התובעים טענו כי שילמו לנתבע עבור היתר בנייה הכולל בריכה בגודל 50 מ"ר, שלא נבנתה בשל שינוי דעת. מאוחר יותר, כאשר הם רצו לבנות בריכה באותו גודל, הנתבע דרש מהם לשלם תשלום נוסף, שלטענת התובעים לא היה מוצדק. הנתבע טען כי התשלום הראשוני לא כלל פול, שכן הוא היה פטור מתשלום באותה עת. עם זאת, השופטת פסקה לטובת התובעים, וקבעה כי הנתבעת לא סיפקה כל הצדקה לגבות פעמיים בגין אותו גודל שטח ועבור אותו ייעוד של השטח, מה גם שהתובעים כבר שילמו עבור הזכות לבניית בריכה, אותה אישרה הנתבעת. כמו כן, השופט הדגיש כי הנתבע לא עדכן את התובעים בדבר שינוי המדיניות בנוגע לתשלומי הבריכה, מה שיצר הסתמכות סבירה מצד התובעים. לפיכך, השופטת הורתה לנתבעת להשיב לתובעים את הסכום ששולם עבור הבריכה, בסך של 76,083 ₪, והכירה בכך שלתובעים אין זכות עתידית לממש את 54 המ"ר הבלתי מנוצלים.