ע"א 7453/18

תקציר

במקרה דנן, ביקשו המבקשים לעכב את ביצועו של פסק דין של בית המשפט המחוזי, שעניינו סכסוך כספי שנבע מעסקאות קודמות בין המבקש, חברה בשליטתו, לבין המשיב. בתחילה עסקו הצדדים בפרויקטים משותפים של נדל"ן בירושלים, מה שהוביל בהמשך להסכם ויתור במסגרתו ויתר המשיב על חלקו בתמורה לסך של 1.75 מיליון דולר, מתוכם שולמו 350,000 דולר בלבד. המשיב הגיש תביעה בטענה להטעיה והפרת חוזה. בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את התיק, דחה את מרבית טענות המשיב בדבר הטעיה והפרה; עם זאת, בית המשפט אישר כי המבקש חייב חוב של 1,050,000$ בהתבסס על הודאתו ללא הוכחת פירעון. משכך, הורה בית המשפט למבקש לשלם חוב זה בתוספת הוצאות משפט. המבקשים ערערו, טענו כי ההחלטה סותרת את הראיות וטענו לחוסר יציבות כלכלית של המשיב. למרות טענות אלה, בית המשפט לא מצא סיבות מספיקות לעכב את ביצוע פסק הדין. פסק הדין הדגיש כי פסקי דין כספיים הם בדרך כלל הפיכים, ושוללים חששות לגבי השבת תשלום. בנוסף, למשיב, על אף היותו אזרח זר, היו נכסים מספיקים בישראל לכיסוי החזרים פוטנציאליים. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע והדגיש כי הטענות בדבר חדלות פירעון פוטנציאלית הן עמומות ובלתי מבוססות. כתוצאה מכך, הוסרה השהייה הזמנית, והמבקשים חויבו בהוצאות משפט נוספות עבור המשיב.