ת"א 9025-11-09

תקציר

התובעים והנתבע היו שכנים בתקופה הרלוונטית לתביעה. התובעים טענו לשורה ממושכת של התעללות, נזקים, הטלת אימה והפחדות מצד הנתבע. התובעים התקינו מצלמות אבטחה אשר תיעדו את הנתבע מחבל ברכבם ועל סמך ראיה זו הם תבעו את הנתבע לפיצויים. התובעים תבעו נזקים כספיים, עוגמת נפש ופיצויים עונשיים כתוצאה ממעשיו של הנתבע. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובעים עצמם אחראים למטרדים ולנזקים שנגרמו לדירתה. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להוכיח כי הנתבע אחראי לכל הנזק הנטען לרכבם. עם זאת, בית המשפט מצא ראיות ברורות לכך שהנתבעת אחראית לאירוע אחד של חבלה ברכב שגרם לתסכול ופחד אצל התובעים. בית המשפט פסק לתובעים 20,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני ו-1,700 ₪ נוספים לתובעת מס' 2 (אפרת) בגין הנזקים שנגרמו לרכבה. בית המשפט דחה את תביעת התובעים לפיצויים עונשיים ופסק לנתבע הוצאות משפט, לרבות הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכומים שנפסקו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.