ע"א 254/87

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בעניינו של מערער בדואי שהועסק על ידי אביו וקיבל ממנו תמיכה כספית משמעותית. המשיב, פקיד השומה, דחה את הכנסותיו המוצהרות של המערער לשנים 1980 ו-1981, דבר שהוביל למחלוקת בנוגע למיסוי התמיכה הכספית שהעניק האב. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת המשיב, אך בית המשפט העליון הפך אותה. בית המשפט העליון קבע כי תמיכה כלכלית מאב לבנו המועסק אינה תמיד הכנסה חייבת במס, וכוונת החוק היא למסות הטבות הקשורות ישירות להעסקה. במקרה דנן נלקחו בחשבון רמת החיים הנמוכה של המערערת ואופייה הקהילתי של המערכת המשפחתית הבדואית. נמצא כי תמיכת האב בבנו הייתה מנותקת מיחסי העבודה ביניהם, החל מלפני שהבן החל לעבוד ועד לאחר מכן. אשר על כן, הערעור התקבל, פסק דינו של בית משפט קמא והשומה שהוציא המשיב בוטלו. בשני המקרים חויב המשיב בהוצאות בסך 5,000 ₪ ליום.