בג"צ 47/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שערערה על החלטת המשיב, שסירב לקיים חקירת מותו של העותר בדלתיים סגורות. בעתירה נטען כי חקירה ציבורית תחשוף את זהותו של השוטר שירה במנוח ותסכן את ביטחונו של הקצין, שכן משפחת המנוח התכוונה לנקום. בנוסף, ביקש העותר להגן על מקורות מודיעיניים ושיטות מעקב משטרתיות. בג"ץ קבע כי אף ששיקול הדעת הנתון לחוקרי סיבות המוות רחב יותר מזה הנתון לשופטים בהליכים אדברסריים, בית המשפט לא יחליף בקלות ראש את שיקול דעתו בשיקול דעתם. עקרון הפומביות חל על חקירות מוות, אם כי הוא אינו מוזכר במפורש בחוק הרלוונטי. החלטותיו של החוקר לקיים את החקירה בפומבי היו סבירות, שכן הן יכלו להשיג את מטרות העותר באמצעים אחרים, כגון תעודות חיסיון. זאת ועוד, דו"חות המודיעין שהצביעו על סיכון לשוטרים המעורבים היו מיושנים, והעותר כבר נקט אמצעים להגנתם. לפיכך, העתירה נדחתה, וצו הביניים בוטל ללא צו להוצאות. השופט לוין והשופט אריאל הסכימו עם ההחלטה, תוך שימת דגש על שיקול הדעת הרחב של החוקרים ועל יעילותן של תעודות החיסיון.