ע"ז 49312-05-20

תקציר

פסק הדין מאשר את הצוואה שערכה האם בשנת 2011, ומבטל את ניסיונה של המתנגדת לתת תוקף לצוואה קודמת משנת 2003, או לחלק את העיזבון שווה בשווה בין כל ילדיה על פי דיני היורשים. המתנגדים – חלק מהילדים – לא הצליחו להוכיח פגמים כלשהם בתהליך עריכת הצוואה המאוחרת, לרבות טענותיהם בדבר השפעה מופרזת, חוסר יכולת שכלית ומחסום שפה. בית המשפט מצא כי הצוואה בוצעה כדין, ללא ראיות לכפייה או מניפולציה, וכיבד את רצונו של המצווה כעיקרון הגובר. התנהלות המתנגדים במהלך ההליך ספגה ביקורת על היותה מסורבלת ולא עניינית, ולעיתים קרובות סותרת את טיעוניהם שלהם. טענותיהם כי האם לא הייתה כשירה או הושפעה שלא לצורך לא נתמכו וסותרות את עדויותיהם שלהם. ככלל, פסק הדין מדגיש את כיבוד רצונו המוחלט של המצווה בדיני הירושה בישראל, מורה על חלוקת העיזבון על פי הצוואה משנת 2011 ומורה למתנגדי לשלם למשיב הוצאות בסך 45,000 ₪.