בר"ע 533/04

תקציר

בשנת 1992 נפרצו משרדי רשת מעונות מרגלית (המבקשת), עמותה לא ממשלתית, ונגנבו פנקסי צ'קים. הגנב משך מחשבונו של המבקש 119,540 ₪ באמצעות הצ'קים הגנובים. שנתיים לאחר מכן הורשע הגנב (המשיב) ונגזר דינו. בשנת 2001 הגיש המבקש תביעה נגד המשיב להשבת הכסף שנגנב. במהלך הדיון הודה כי חלק מהכספים הוחזרו למבקש, וסכום ההשבה הופחת בהתאם. המבקש טען כי הסכום שהוחזר היה 55,985 ש"ח, ואילו יתרת הסכום להשבה עמדה על 63,465 ש"ח. עם זאת, בית משפט השלום קבע כי הסכום שהוחזר הוא 63,465 ש"ח ולא 55,985 ש"ח, קביעה המבוססת על חומר הראיות. לאחר מכן הגיש המבקש "בקשה לתיקון טעות" לאותו בית משפט, אשר נדחתה, מה שהוביל את המבקש להגיש בקשת רשות ערעור. ערכאת הערעור החליטה להתייחס לבקשה כאל ערעור מלא. לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע ערכאת הערעור למסקנה כי טענת המבקשת נכונה וכי הסכום שהוחזר לה אכן היה 55,985 ₪, ולא 63,465 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא. ערכאת הערעור הוסיפה וציינה כי בית משפט קמא יכול היה לתקן טעות זו בעצמו לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, ומאחר שהמשיב לא הסכים לתיקון, ביצעה ערכאת הערעור את התיקון במקומו. בכך בוטלה החלטתו של בית משפט קמא, ונפסק כי הסכום שהוחזר למבקש הוא 55,985 ₪, ויתרת הסכום שחב המשיב למבקש היא 63,465 ₪, בניכוי 50,000 ₪ נוספים שהתקבלו מגורם אחר. המשיב חויב לשלם למבקש הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין, וסכום הערבות של המבקש יוחזר על ידי האוצר.