פ"ה 24973-09-14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע על הסף בטענה כי התביעה מפצלת את עילת התביעה ואת הסעדים המבוקשים. התובע הגיש שתי תביעות נפרדות נגד מדינת ישראל בנוגע לקצבת הפנסיה שלו. שתי התביעות נבעו מאותה עילת תביעה, והיא זכאותו של התובע לגמלאות ושיעורן לאחר פרישתו מיחידת המחקר הביטחוני של רפאל. בתביעה הראשונה, ק"ג (חי) 13886-05-13, נטען כי המדינה טעתה בחישוב אחוז הקצבה שלו וביקשה להוסיף תוספת של 0.6% לתשלומי הפנסיה שלו. התביעה השנייה, אותה דוחה כעת בית המשפט, ביקשה תוספת קבועה לטובת התובע עבור פירותיו העתידיים של הסכם 2000, שלטענת התובע יש לחשב על פי הנחות שונות. בית המשפט קבע כי כאשר עילת התביעה היא יחידה, התובע אינו יכול לפצל את תביעותיו למספר תביעות רק לשם קבלת סעדים שונים. התובע היה צריך לכלול את כל טענותיו בהליך אחד. כמו כן, התובע לא ביקש מבית הדין רשות לפצל את טענותיו, דרישה לפי תקנות בית הדין לעבודה. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי תביעתה הנוכחית של התובעת, שהוצגה כבקשה לסעד הצהרתי, היא למעשה תביעה כספית במסווה, והתובע היה צריך לשלם את מלוא האגרה בגינה. פסק הדין אף מורה לתובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט, בסך 3,000 ₪, בתוך 30 יום, ומקנה לשני הצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.