ת"פ 1948-12-22

תקציר

הנאשם הורשע בפציעתו של אדם אחר בעת שהיה חמוש ונידון ל-18 חודשי מאסר. האירוע התרחש כאשר הנאשם, חמוש בסכין יפנית, חתך את המתלונן, מוחמד מסארווה, בצד שמאל של פניו, וגרם לו לחתך באורך 25 ס"מ. הפציעה דרשה תפרים והותירה צלקת קבועה. הנאשם, שעבד עם המתלוננת ועמית שלישי, טען כי פעל מתוך הגנה עצמית לאחר שראה את עמיתו מוכה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנאשם כלל לא היה נוכח במהלך הקטטה הראשונית והיה היוזם היחיד של האירוע האלים. השופט תיאר את חומרת העבירה, בהתחשב בתוצאות הקטלניות האפשריות של התקיפה, והכיר בנזק הפיזי והנפשי הקיצוני שנגרם לקורבן. נלקחו בחשבון מספר גורמים מקלים, בהם גילו הצעיר של הנאשם, היעדר הרשעות קודמות, רקע נורמטיבי ונכונות לפצות את הקורבן. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשם גם מאסר על תנאי וחויבו לשלם למתלונן פיצויים משמעותיים. השופט הדגיש את הצורך בעונש מרתיע כמענה ל"תת-תרבות הסכינים" והורה לשב"ס לבחון את האפשרות לשלב את הנאשם בטיפול במהלך מאסרו. הן לתביעה והן להגנה יש חלון זמן של 45 יום לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.