סע"ש 42495-12-17

תקציר

התובעת, מלכה פישמן, תבעה את חברת דואר ישראל בע"מ (הנתבעת) בגין הכרה ביחסי עבודה בינה לבין החברה, לצד תשלום זכויות סוציאליות הנובעות ממעמד זה. התובעת התקשרה עם הנתבעת למעלה מעשרים שנה באמצעות שורה של הסכמים שהוגדרו כהסכמי שירות קבלניים. לטענת התובעת, תפקידה היה כרוך בפתיחת מרכז החלוקה ובחלוקת דואר לציבור. הנתבעת הכחישה את הטענה, וציינה כי מערכת היחסים הוגדרה במדויק בהסכמים. בית המשפט בחן את טיב היחסים בין הצדדים באמצעות מבחני הפסיקה, למרות ההסכמים המגדירים אותו כשירות קבלני. על פי ההיבט החיובי של בדיקת האינטגרציה, עבודתה של התובעת הייתה בליבת עסקיה של הנתבעת, ובוצעה באופן אישי, רציף, תחת התשתית והפיקוח של הנתבעת. גם ההיבט השלילי של מבחן האינטגרציה התקיים, שכן התובעת לא ניהלה עסק, ועבודתה אצל הנתבעת לא הייתה חלק מכל עסק עצמאי אחר. גם מבחני עזר אחרים, כגון מבחן הגיור והפיקוח ומבחן הקשר האישי, תמכו במעמדו העובד של התובעת. לפיכך, הכיר בית הדין בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעת. בית המשפט בחן גם את היקף משרתו של התובע, שלטענת התובע הוא 5 שעות ביום, ואילו הנתבע טען כי יש לחשב אותו על בסיס הזמן המשוער המוקצב לחלוקה בשטח (זמ"ק או זמ"ק). בית הדין קיבל את טענת הנתבעת כי יש להשתמש בזמק, הגבוה משעות העבודה בפועל, לצורך קביעת היקף המשרה, כפי שמוסכם בהסכמים הקיבוציים. התובעת לא הצליחה להוכיח כי עבדה בדיוק 5 שעות ביום, ובית המשפט מצא כי שיטת זמאק היא הדרך המתאימה לקבוע את היקף משרתה. משכך, קבע בית המשפט כי התובעת היא עובדת הנתבעת, כאשר היקף תפקידה נקבע בשיטת זמק. הצדדים הונחו לנהל משא ומתן ישיר בנוגע לסעדים הכספיים המגיעים לתובע כתוצאה מהחלטה זו. אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה, הם רשאים לחזור לבית המשפט לקבלת הנחיות נוספות. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.