ע"פ 5145/12

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער על ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם הביא ביודעין צעירים להפחיד מתלוננת במחסן של חברה. החלטת הערעור אישרה מחדש את הערכתו של בית משפט קמא כי המערער היה מודע לנוכחותם של הגברים, דחה את טענותיו בדבר בורות וטען כי נוכחותם מהווה התנהגות מאיימת. בית משפט קמא דחה את הצדקת נוכחותם של הגברים על ידי המערער כהכנסת אורחים תמימה, שכן הוא נשאר במחסן לאחר שפוטר והשתתף לכאורה בסחיטת המתלוננת. עדויות תומכות של עדים, כולל המתלוננת ואחרים שנכחו במקום, תיארו את הגברים כמאיימים, ואיששו את הטענה לאיומים. חרף טענת המערער כי האיום היה ספקולטיבי וסובייקטיבי, מצא בית המשפט לערעורים כי ההקשר והפעולות שנקט המערער מתאימים בבירור להגדרה הסטטוטורית של סחיטה באמצעות איומים. משכך, אישר בית המשפט את הרשעתו בסחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין ודחה את ערעורו של המערער. בנוסף, העונש שהטיל בית המשפט המחוזי, שכלל 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי של 12 אלף שקל למתלונן, נשמר. לא היה צורך בקבלת תסקיר מבחן, שכן גילו ועברו הפלילי של המערער הצדיקו את החלטת בית המשפט. ערכאת הערעור הדגישה את חומרת העבירה ואת חשיבות ההרתעה, והגיעה למסקנה כי מעשיו של המערער, שהיו כרוכים גם בגניבה, מצדיקים את העונש שהוטל. על ההחלטה הסכימו השופטים דנציגר והנדל.