על"ע 6039/93

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על הרשעתו של המערער, שהיה ככל הנראה עורך דין, בעבירות לפי סעיפים 53, 61(1) ו-61(3) לחוק. ההחלטה מתבססת על השפה הבלתי ראויה והפוגענית בה השתמש המערער בהודעה בכתב, אשר לא עלתה בקנה אחד עם השפה המכובדת והמנומסת המצופה מעורך דין. הציטוט שיוחס לאישה היה כרוך בתכנים מיותרים ולא ראויים, לרבות שפה פוגענית, והוספת מוצאה העדתי הייתה פוגענית ובלתי מוצדקת במיוחד. בעוד שהמערער טען כי מרשו הנחה אותו לכלול לשון זו, על עורכי הדין מוטלת החובה לסרב להוראות אלה ואף להתפטר מתפקידם במידת הצורך, תוך שמירה על כבודו של מקצוע עריכת הדין. בנוסף, גם על ההליך המשמעתי נגד המערער, שנמשך למעלה מחמש שנים, נמתחה ביקורת כבלתי יעיל. בית המשפט בחר שלא להתערב בעונש שהוטל, בהתחשב בזמן שחלף מאז בוצעו העבירות לפני 13 שנה. חרף ניסיונותיו של המערער לתווך ולהגיע לפשרה, ההחלטה הסופית התקבלה לגופו של עניין. השופט אור נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו הנשיא ברק והשופט ד' לוין.